עשר שנים אחרי תצוגת הבכורה של אנתוני ואקרלו בבית האופנה סן לורן, הציג המעצב ערב מוזהב ומכוון היטב, בזמן שדיווחים על עזיבתו הפכו כל פרט על המסלול לרמז אפשרי. נכון ל־30 בספטמבר, סן לורן וקרינג לא הודיעו על עזיבתו. גם מנכ״ל קרינג, לוקה דה מאו, נשאל היום על השמועות וסירב להגיב.
ואקרלו מונה למנהל הקריאייטיבי באפריל 2016, אחרי הדי סלימאן, והציג את קולקציית הבכורה שלו בספטמבר אותה שנה.
סן לורן כבר היה מותג בצמיחה עם כניסתו לתפקיד, אך התרומה המזוהה עמו היא גיבוש שפה עקבית לאורך עשור – כתפיים חדות, חייטות מחוטבת, מחשופים, שקיפות, עור, שחור, מיניות ואלגנטיות קולנועית. הוא חזר שוב ושוב לפריטים ולרעיונות של המייסד, בלי להפוך את המסלול לשחזור ארכיוני.
תחתיו נעשה סן לורן לעולם חזותי שאפשר לזהות גם בלי הלוגו היפה שלו. האישה, המקום, התאורה, המוזיקה והבגד פועלים יחד. הרחבת העולם הזה לקולנוע דרך Saint Laurent Productions חיזקה את נוכחותו של הבית גם מעבר לעונת התצוגות.
התצוגה לקיץ 2027 נערכה בטרוקדרו, מול מגדל אייפל. שלוש נברשות מוזהבות נתלו מעל מסלול שחור; הזהב הופיע בשמלות ערב, בתחרה, בברוקד, בחליפות, במעילי טרנץ׳ ובגרסאות למעיל הספארי, אחד מפריטי המפתח במורשת איב סן לורן. לצדן נראו צעיפים בגוני אבסינת, ענבר וקוניאק, עגילים גדולים ונעלי עקב גבוהות. מראות ערב שחורים חתמו את הקולקציה, ושרלוט גינסבורג הופיעה לפני שואקרלו יצא לקידת הסיום. בדרכו על המסלול הוא ניגש לילדו, שישב בשורה הראשונה, ומסר לו צרור מפתחות. בתוך ערב שכבר נטען בשמועות על פרידה, קשה היה להתעלם מן האפשרות שזו גם מחווה סמלית של מסירת מפתחות הבית.
איב סן לורן סיים את קולקציית Rive Gauche לסתיו 1991 בזהב; ואקרלו הפך את הסדר, ובנה ערב של זהב שהסתיים בשחור.
הערות התצוגה קשרו את הצבע לאופן שבו תיאר המייסד את האור שהוא מחזיר אל גוף האישה. האם ואקרלו ביקש לרמוז שתור הזהב שלו בסן לורן מגיע לסיומו? ואולי דווקא השחור, הצבע המזוהה כל כך עם שפתו, היה דרכו לחתום את המחווה למייסד במילים משלו? כל עוד לא נמסרה הודעה רשמית, התצוגה משאירה את שתי הקריאות פתוחות.
עוד בחירה בולטת הייתה היעדרם של תיקים מן המסלול. לפי Vogue Runway, לא הוצג בתצוגה אפילו תיק אחד: ואקרלו נתן לבגדים, לצללית ולדימוי להוביל את הערב. זו בחירה מסקרנת דווקא משום שמוצרי העור הם מרכזיים כל כך לעסקי הבית. לפי דוח קרינג, הם היו 70% ממכירות סן לורן בחנויות שבניהולו ב־2024. הנתון כולל תיקים וגם מוצרי עור אחרים, אך הוא ממחיש עד כמה יוצאת דופן ההחלטה להשאיר את הקטגוריה מחוץ לתמונה שהוצגה אמש.
ואקרלו לא רק עיצב פריטים נחשקים; הוא שמר במשך עשור על הגדרה מדויקת של מי יכולה להחזיק את הפנטזיה של סן לורן. את הנשים שלו אפשר לזהות ממרחק: היילי ביבר, זואי קרביץ ופיליפין לירוי־בולייה מגלמות, כל אחת בדרכה, את השילוב בין חוסר נגישות, ביטחון עצמי וסקס אפיל שהפך מזוהה עם הבית.
בתחילת ספטמבר הופיעו דיווחים לפיהם ואקרלו עשוי לעזוב אחרי התצוגה
לצד טענה שצ׳מינה קמאלי, המנהלת הקריאטיבית של קלואה, עשויה להחליפו. לפני התצוגה שלח ואקרלו למוזמנים פרחי קאלה שחורים והודעה אישית, שבה כתב שהקולקציה טעונה עבורו רגשית ושהוא מעדיף לתת לה לדבר במקומו. המחוות האלה וסיום התצוגה העמיקו את הספקולציות, אך לעת עתה הן עדיין ספקולציות.
אם זו אכן הייתה תצוגת הפרידה שלו, ואקרלו בחר לסיים בדיוק בדרך שבה בנה את סן לורן שלו, בדימוי שאפשר לזהות מיד ושעדיין משאיר מקום לתהייה. ואם הוא נשאר, השאלה שהערב הזה מעלה אינה נעלמת. אחרי עשור שבו אותה שפה ברורה הפכה לנכס הגדול של הבית, לאן אפשר לקחת אותה מכאן?
