בשנה שבה בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים מציינת 120 שנות פעילות, תערוכת הבוגרים של המחלקה לצורפות ואופנה אינה רק אירוע מסכם. אלא הצצה לאופן שבו אחד ממוסדות האמנות והעיצוב המשפיעים בישראל ממשיך להגדיר מחדש את גבולות היצירה העכשווית.
בעידן שבו בינה מלאכותית, ייצור דיגיטלי ותהליכי פיתוח מואצים משנים את פני תעשיית האופנה, נדמה כי דווקא ערכו של הקראפט חוזר למרכז הבמה.
בבצלאל, מלאכת היד אינה נתפסת כנוסטלגיה אלא ככלי לחשיבה. הסטודנטים אינם לומדים רק כיצד לעצב בגד, תכשיט או אביזר, אלא כיצד לפתח שפה חומרית עצמאית באמצעות מחקר, ניסוי וחקירה מתמשכת של חומר, טכנולוגיה וצורה.מסלול הלימודים במחלקה לצורפות ואופנה פועל על התפר שבין אמנות, עיצוב ואופנה, ומעודד תנועה חופשית בין שלוש ההתמחויות: צורפות, אופנה ואביזרים.
הגישה הבין־תחומית באה לידי ביטוי גם בסדנאות ובכלים העומדים לרשות הסטודנטים: מעיבוד מתכות מסורתי, תפירה עילית, עבודות עור, אריגה, סריגה ופיתוח טקסטיל, ועד מידול ממוחשב, הדפסות תלת־ממד, חיתוך בלייזר ותהליכי ייצור דיגיטליים. במקום לראות בטכנולוגיה תחליף למלאכה, האקדמיה מבקשת לחבר ביניהן ולהעניק לבוגרים ארגז כלים רחב, המאפשר לבחור בכל פעם מחדש את הטכניקה המדויקת ביותר לרעיון.
זוהי אולי אחת מנקודות החוזק המשמעותיות של בצלאל: היכולת להכשיר יוצרים שאינם מוגבלים לדיסציפלינה אחת.
אלא יודעים לנוע בין חומר, גוף ואובייקט מתוך חשיבה ביקורתית ומתודולוגיית עבודה עמוקה. לאורך הלימודים, הסטודנטים מפתחים לא רק מיומנויות טכניות ברמה גבוהה, אלא גם יכולת מחקר, ניסוח רעיוני ושפה עיצובית אישית. כישורים הנדרשים כיום יותר מאי פעם בתעשיית האופנה הגלובלית. הדבר בא לידי ביטוי בסיור העיתונאים, התצוגה ועבודותיהן של הבוגרות.
כך למשל, נטע ברייר בחנה את המרחב שבין בחירה חופשית לבין גורל. וחיברה בין תפיסות שונות של חיי אדם ותיאוריות פסיכולוגיות של התפתחות נפשית והביאן לידי ביטוי בעיצוב נעליים. יסכה אריאל הרווד חקרה צורות וצלליות בדגמים שיצרה עם שאלה על החותם שזיכרון משאיר בנו. כאשר בלטו במיוחד עבודותיה בפיסול עור רטוב והדפסות תלת מימד. ואי אפשר שלא להזכיר גם את הפרויקט של מיכל סלע וירדן הבר עם פרויקט המכשפות ״כישוף זה לא קללה״.
תערוכת הבוגרים מספקת הצצה לתוצרים, אך גם מזכירה כי הערך האמיתי של הלימודים אינו מסתכם בקולקציה אחת או בפרויקט גמר. הוא טמון באלפי שעות של עבודה בסדנאות, בהתנסות בלתי פוסקת בחומרים ובטכנולוגיות. בביקורת, בליטוש ובחיפוש אחר קול ייחודי. דווקא בעולם שבו הגבולות בין אופנה, אמנות ועיצוב מיטשטשים, בצלאל מציעה לבוגריה לא רק מקצוע, אלא דרך חשיבה המאפשרת להם להמשיך לעצב, לחקור ולהוביל גם הרבה אחרי סיום התואר
צילומים – גיא ראשקובן
