ביוני האחרון נפגשתי עם ויוי בלאיש בביתו בתל אביב לראיון עבור הגיליון השני של המגזין המודפס. שוחחנו על תעשיית האופנה הישראלית מנקודת מבטו של מעצב ותיק, שבנה לאורך השנים שפה אישית ומובחנת. בתוך ההתבוננות על עברו, על התחנות שעיצבו את דרכו ועל המשמעות של יצירה מקומית, סיפר לי בלאיש גם על התצוגה העצמאית שהוא מתכנן בשיתוף Genesis, מותג רכבי היוקרה מבית כלמוביל. אתמול, הסיפור שעליו דיבר בביתו קיבל גוף, חומר ותנועה.
שיתוף הפעולה נולד מתוך זיקה משותפת לאסתטיקה, לעיצוב וליצירה, אך נקודת המפגש המסקרנת ביותר הייתה דווקא מילה אחת: בראשית. עבור בלאיש, היא פתחה אפשרות לחזור אל ראשית דרכו ולבחון אותה דרך כל מה שלמד מאז.
במרכז החזרה הזאת ניצבת דמות המכשפה שליוותה את קולקציית הגמר שלו בשנקר, ״נשיקת אשת העכביש״, ב־1996. אותה דמות שחורה, חושנית ומאיימת שבה כעת בגלגול חדש, הנושא עמו שלושה עשורים של ניסיון. המפגש בין הדימוי המוקדם לשפה שפיתח מאז מעניק לקולקציה ממד אישי: זיכרון יצירתי שממשיך להשתנות עם האדם שברא אותו.
אחת ההשראות המרכזיות לתצוגה, BLACKSTAR, היא דיוויד בואי. אמן שהפך את ההמצאה העצמית לדרך חיים. הדמויות האנדרוגיניות, הצבעוניות והיצורים דמויי הציפור שליוו את הופעותיו נפגשים כאן עם העולם השחור, הקוסמי והטקסי של אלבומו האחרון. המתח בין שני הקצוות, בין חיוּת להיעלמות ובין גוף לשינוי צורה, מצא ביטוי גם במראות הביוטי העוצמתיים, שעליהם ניצחו מעצב השיער שגיא דהרי והמאפרת טלי רזמוביץ׳.
הקולקציה נפתחת בשחור, המואר בנגיעות של זהב מתכתי. הגוף מגיח מתוך האפלה דרך ג׳ינס שחור קרוע, מחוכים, משי כהה ונפחים אמורפיים. הפרימה והגימורים שנותרו פתוחים במכוון מעניקים לבגדים תחושה של צורה המצויה עדיין בתהליך התהוות. לצדם מופיעים ז׳קטים ומעילי בומבר גדולים, שמכניסים למהלך מבנה ומשקל. בין הרכות למעטפת, בין חשיפת הגוף להגנה עליו, מתפתחת דמות שיש בה פגיעוּת וכוח בעת ובעונה אחת.
״השם Genesis לקח אותי מיד אל בראשית ואל סיפור הבריאה. ראיתי את התצוגה מתחילה מתוך חושך, ערפל ותוהו, ומשם הולכת ונפתחת.״
״רציתי לחזור גם אל ההתחלה שלי, אל דמות המכשפה של ׳נשיקת אשת העכביש׳, ולחבר אותה אל כל מה שאני יודע היום. מתוך השחור נולדים צבע, ציפורים דמיוניות וחומרים זוהרים, עד לסיום לבן ואופורי, כמו להקת ברבורים. זה סיפור על בריאה ועל היכולת להמציא את עצמך מחדש״, מספר בלאיש. הציפורים המומצאות הן לבו של העולם הזה. בלאיש בורא אותן באמצעות חיבורים בין צבע, נפח, טקסטורה וצללית. הן נושאות משהו מעולם הטבע, אך גם מהארכיון האישי שלו: חומרים, טכניקות ודימויים שחוזרים לידיו ומקבלים חיים חדשים.
כאן מקבל גם החיבור ל־Genesis ביטוי בתוך הבגדים. סמל הכנפיים והקווים הזורמים של הרכב מהדהדים את העיסוק בתנועה ובמעוף.
בהשראת שיתוף הפעולה, בלאיש משלב לראשונה בדים מטאליים, שהברק שלהם מוסיף ממד נוסף למפגש בין חומר לאור. כשהם נעים על הגוף, הם נעשים חלק מההתרחשות עצמה. גלית מילר, מנהלת השיווק של מותגי היוקרה בכלמוביל, מתארת את החיבור: ״ויוי מביא איתו שפה אסתטית מאוד מובחנת, שמצליחה לקחת השראה מהעבר, לפרש אותה מחדש וליצור ממנה משהו עכשווי, תפיסה שאנחנו מאוד מזדהים איתה ב־Genesis. אנחנו מאמינים שעיצוב טוב מתחיל בזהות ברורה, אבל דורש גם את האומץ להתפתח, להשתנות וליצור משהו שעוד לא היה. BLACKSTAR היא במה מרתקת למפגש הזה, ואנחנו גאים לקחת חלק ביצירה ישראלית עם כתב יד אסתטי כל כך מובחן״.
עבורי, כוחו של המהלך נמצא באופן שבו הסיפור מתורגם לפרטים שאפשר לראות ולהרגיש. כפפות העור הצבעוניות שנותנות קונטרסט למערכות הלבוש השחורות. שמלות הוולאנים מרחיבות את הצללית ויוצרות נפח שמתעורר בכל צעד. יש בתנועה שלהן משהו שהזכיר לי נשימה. הבגד מתרחב, מתכנס ונפתח שוב עם הגוף שמחזיק אותו. הצבע והטקסטורה מעניקים לרעיון הבריאה נוכחות מוחשית.
בסיום, השחור מפנה את מקומו ללבן. שמלות משי לבנות, המזכירות להקת ברבורים, חותמות את התצוגה בתחושה של התרוממות. אחרי הפרימה, הכובד והאפלה, הרכות מקבלת מרחב אחר, מואר ופתוח.
כמה חודשים אחרי השיחה בביתו, החזרה של בלאיש אל ההתחלה נראתה לי כעת גם כתנועה קדימה. המכשפה של 1996 עדיין נוכחת, אבל סביבה נברא עולם שלם. בתוך העולם הזה אפשר לזהות את כתב ידו, ואת הסקרנות שמאפשרת לו להמשיך ולגלות מה עוד יכול להיוולד ממנו.
