צווארון המנדרין כובש את העולם אבל מי הפכה את הסגנון לתופעה בינלאומית?

בספטמבר האחרון קים קרדשיאן הגיעה לשנחאי כדי להשיק שת"פ בין חברת נייקי למותג סקימס בשוק הסיני. אבל מה שגרם להדים ברשת הוא העובדה שבמהלך כל ימי הביקור, קים לבשה שמלות "צ'ונגסאם" בסגנון סיני. שמלות שנלקחו מהתצוגה האייקונית של ג'ון גליאנו ל Dior ב-1997.
גם אחותה הקטנה קנדל אימצה את הטרנד כשלבשה מעיל סאטן ארוך עם רקמה סינית מסורתית של צמחי כריזנטמה ואגורים פרוסי כנפיים של המעצב Conner Ives לחגיגות יום ההולדת שלה.
בשבועות האופנה האחרונים לסתיו/חורף 2027 כיכבו אינספור השפעות סיניות. מרוברטו קוואלי שהציג שמלות משי עם רקמה מסורתית בשלל צבעים. דרך Dior ששילבו צמחיה אוריינטלית בכל הדגמים שלהם. ואפילו אדידס שהציגו גרסה ספורטיבית של ז'קט ה"מדנרין" הסיני המסורתי עם הצווארון הגבוה והדש הסוגר אותו משני צדדיו. למעשה, נראה שאי אפשר להתחבר לרשתות בימים אלה מבלי לטבוע בים של רקמות פרחים אסיאתיים, שמלות בסגנון "צ'ונגסאם" או ז'קטים בסגנון "מנדרין" מסורתי.
פוליטיקה במניפה
עם נסתכל על הנעשה בעולם, נגלה שעליית ה"טרנד הסיני" בעונה האחרונה ממש אינו מקרי. כבר כמעט עשור שסין משתמשת באופנה כ"כוח רך" שסולל את דרכה להשפעה עסקית וכלכלית במערב. השוק הסיני נמצא בעליה מתמדת, ובשנתיים האחרונות סין הפכה למשפיענית ענקית בתחום הטכנולוגיה, הפלטפורמות האינטרנטיות וה E-Commerce . ולכן אופנה ואסתטיקה שמקורן בארמונות קיסרי סין העתיקים ובגני פריחות השזיפים הפסטורליים, הם הדרך הרכה ביותר של סין בשנה האחרונה להשפיע על תחומי התרבות והטקסטיל במערב.
למעשה, הפעם האחרונה שה"טרנד הסיני" השפיע כל כך על אופנת המערב הייתה באמצע שנות התשעים, כש ג'ון גליאנו העלה את התצוגה האייקונית ל Dior ב-1997 שהייתה כולה בהשראת סגנון ה"שינוואזרי"- סגנון שהושפע מהאובססיה שגילה המערב כלפי המזרח הרחוק בשנות השלושים. התצוגה כללה גלימות סאטן ומשי ארוכות, תסרוקות גבוהות ומעטורות תכשיטים ושמלות משי עם צווארון גבוה. באותה השנה, מדונה אף הצטלמה לשער של Vanity Fair באחת מהיצירות מהקולקציה, ובסדרה "חברים" רייצ'ל ה"פאשיוניסטה" התהדרה בשמלת "צ'יונגסם" שחורה ומקלות "צופסטיק" בשיער.
גם אז ב-1997 היה הטרנד תגובה ישירה למעמדה ההולך וגובר של סין בעולם .כי באותה השנה העולם כולו צפה כאשר ממשלת בריטניה החזירה את השליטה בהונג-קונג לממשלת סין ונפרדה לנצח משארי זהותה הקולוניאליסטית.
"אשת הדרקון" של הוליווד
אבל קים קרדשיאן וג'ון גליאנו לא המציאו את האובססיה של המערב לאסתטיקת המזרח- הרחוק. למעשה, האישה שהשפיעה יותר מכולם על הצגת פרטי לבוש סינים מסורתיים להוליווד המודרנית נשכחה כמעט לגמרי. קראו לה אנה-מיי וואנג והיא הייתה הכוכבת האסיאתית הראשונה בקולנוע ההוליוודי. אבל הוליווד זכרה אותה רק בכינוי הגזעני שדבק בה -"אשת הדרקון".
וונג נולדה ב-1905 כ-דור שני למשפחת מהגרים סינית בצ'יינה טאון שבלוס אנג'לס, ובבגרותה מרדה במשפחתה המסורתית כאשר אימצה את סגנון הלבוש של רקדניות הג'ז האמריקאיות של שנות העשרים. בנעוריה היא חלמה להביא את סגנון הלבוש המערבי והחצוף שלה להוליווד. אבל מהרגע שהוליווד גילתה אותה היא לוהקה אך ורק לתפקידי "אשת דרקון" אקזוטית, מסתורית ורצחנית.
ב-1934 היא עשתה מהלך שישנה את האופנה האמריקאית לנצח. כאשר הצטלמה למגזיני אופנה אמריקאים בשמלת "צ'ונגסאם" עם צווארון גבוה ורקמת דרקון מבריקה בעיצובו של מעצב התלבושות ההוליוודי טראוויס בנטון. כי מה שהאמריקאים לא ידעו באותם ימים הוא שהשמלה הזו היא כלל לא שמלה סינית מסורתית. אלא בגד צמוד ומבליט קימורי גוף שנשים צעירות בסין של שנות העשרים והשלושים אימצו כדרך להיראות "מערביות יותר".
אנה מיי וונג, קיוותה ששמלה שמשלבת גזרה מערבית עם רקמה סינית תוכיח להוליווד שהיא השילוב המושלם בין שני העולמות.
אבל הוליווד ראתה רק את הדרקון האימתני הרקום על שמלתה. והכינוי "אשת הדרקון" דבק בה לשארית חייה. וכך העולם לא גילה מי הכוכבת האמיתית שהפכה את ה"טרנד האוריאנטלי" (כפי שכינה אותו המערב) לאלמנט המשפיע ביותר באומנות הארט-דקו של התקופה. ומי הפכה את אופנת המזרח הרחוק לטרנד ענק שהמשיך גם לתוך שנות הארבעים והחמישים. ובעצם עד היום.
אין ספק ששמלות המשי של Dior וז'קט ה"מנדרין" של אדידס טומנים בחובם לא מעט השלכות גלובליות פוליטיות וכלכליות שנושבות מכיוונה של סין. ולא בטוח שנרצה לחשוב עליהן אם נבחר להתעטף במעיל הסאטן של Conner Ives בחורף הקרוב. אבל אולי נוכל לקחת רגע ולהיזכר בשחקנית הסינית-האמריקאית הראשונה על המסך ההוליוודי. אנה מיי וונג והמהפכה האופנתית והתרבותית שהיא חוללה במערב.





