יש תצוגות שמעוררות התפעלות, ויש כאלה שמייצרות רצון להתלבש באופן מיידי. קולקציות אביב־קיץ 2027 של קלואה, איזבל מארה ו-ויקטוריה בקהאם הצליחו לעורר אצלי את שתי התגובות.
ביום ה-4 של שבוע האופנה בפריז, צ׳מינה קמאלי וקים בקר, הקריאייטיב דירקטור של איזבל מארה, הציעו שתי פרשנויות לנשיות. נשיות שיש בה רגש, תשוקה וחופש.
כל אחת פעלה מתוך שפה מוכרת של המותג, אך הצליחה למצוא בתוכה מקום להתפתחות. הניצחון שלהן, בעיניי, נמצא ביכולת לתרגם עולם יצירתי עשיר לבגדים המעוררים הזדהות ותשוקה כה עמוקה לתחושה, לבגד, לסילואט ולחומר.
בקלואה, צ׳מינה קמאלי קראה לקולקציה “Obsession” והקדישה אותה לדברים שהיא אוהבת בעצמה. רקמה אנגלית, פרחים, הלבשה תחתונה ובגדים עוטפים הפכו לחומרי גלם של סיפור אישי. השימוש בארכיון הרגיש כמו שיחה מתמשכת עם בית האופנה מתוך בחינה של זיכרונות, טכניקות ופרופורציות. וכך גם של האפשרות להעניק להם חיים נוספים. הרגש שקמאלי הביאה למסלול נעשה העונה מזוקק יותר דרך עושר הפרטים הקטנים והנכונות שלהם לתפוס מקום.
את ההתפתחות הפנימית המחישו שמלות טרפז בגזרת בייבי דול, עשויות תחרת גיפיור עם פרחים תלת־מימדיים, אשר העניקו לרומנטיקה מבנה. מולן, חולצות תחרה נחתכו עד שנותרו כמעט כרצועות של הלבשה תחתונה. החללים שנפערו בבד הפכו לחלק מהעיצוב, וחשיפת העור במקומות הנכונים קיבלה קו מדויק. זו הייתה אחת המחוות המשכנעות בתצוגה: מלאכת התחרה המסורתית נעשתה כלי לניסוח חושניות נשית עכשווית. צבעי אדום וצהוב בוהקים הרחיבו את מנעד הצבע מעבר לרכות הצפויה. בעוד שרוולים מדורגים, פרנזים ומלמלות הכניסו תנועה. קמאלי כבר בחנה נפחים בעונות קודמות, אך כאן היא חידדה את היחס בין הבגד הגדול שעוטף את הגוף לבין הפרטים העדינים שחושפים אותו.
באיזבל מארה, קים בקר ממשיכה לפתח את החושניות הבועטת של המותג מתוך קלילות חדשה.
בקר, שמונתה לתפקיד ב־2021 וקיבלה את המושכות היצירתיות המלאות ב־2025, מכירה היטב את השפה של בית האופנה. לקולקציה הנוכחית, בקר מצאה השראה בצילומי הנשים של סם הסקינס משנות השישים אליהם נחשפה בביקור בלוס אנג׳לס. היא נמשכה למפגש בין אור מעורפל לנוכחות נשית חזקה. ותרגמה אותו לבדים אווריריים, למשחקי שקיפויות ולצבעים שנראו כאילו דהו בשמש.
שמלות מיני מפשתן במראה עתיק נלבשו מעל בגדי ים; מכנסי גלישה פגשו טופ קרושה; חולצות משוחררות השתלבו עם טופים מעור. הדפסים מארכיון קיץ 2013 חזרו על בדים אווריריים, עבודות המקרמה, הרקמה והחרוזים העניקו למלתחה רובד טקסטורי עשיר. וזאת תוך שמירה על האופי הלא מתאמץ של האישה הלובשת איזבל מארה.
את התמונה השלימה ויקטוריה בקהאם, שהציגה נשיות קלה ומדויקת יותר. כזו המשחקת על המתח בין חייטות לנונשלנטיות.
שמלות שקופות וצרות נעו לצד חליפות גדולות בגוני ירוק וכחול, בעלות כתפיים מרופדות ומכנסיים רחבים שנשפכו עד הרצפה. פארקות קצרות, מכווצות במותניים, נלבשו מעל שמלות שסעים אווריריות המעוטרות בפונפונים. בעוד תיקים עצומים הוסיפו משקל לצללית הקלילה. בקהאם ביקשה ליצור קולקציה אוורירית, אך לא ויתרה על המבנה שמזוהה עמה. דווקא הניגוד בין בד שקוף לכתף רחבה, ובין מותן אסופה לנפח נדיב, העניק לבגדים את כוחם. זו הייתה אופנה נשית שאינה מבקשת לבחור בין רכות לסמכות, אלא מאפשרת לשתיהן להתקיים באותו לוק
בתוך עונה עמוסה רעיונות, צבע וחידושים ובמרדף אחר הרגע הבא שיתפוס את תשומת הלב, שלוש המעצבות הזכירו שנחשקות אינה חייבת להיוולד מתוך רעש. היא יכולה להתחיל בהתבוננות בגוף הנשי, באופן שבו הוא נע ובחופש שהוא מבקש לעצמו. קמאלי דרך רגש וזיכרון, בקר דרך חושניות אינטואיטיבית ובקהאם דרך איזון בין רכות למבנה, יצרו בגדים שאינם כופים על האישה דמות אחת, אלא משאירים לה מקום לבחור מי היא רוצה להיות בתוכם. אולי זה כוחן של נשים שעושות אופנה לנשים: לא להגדיר מחדש את הנשיות, אלא להרחיב את האפשרויות שלה.
